בראשון לדצמבר, 1997 נפגשו נציגיהם של 150 מדינות בקיוטו, יפן, לדון בשינויי אקלים מתוך המטרה היומרנית לטוות את גורל האקלים העולמי במילניום הבא. תוצאות הדיונים היו מאכזבות. הנציגים הסכימו על לא יותר משינויים קלים בהפחתת פליטת גזי החממה לאטמוספרה.

הועידה בקיוטו כללה 2,000 נציגים מ 150 מדינות שנפגשו תחת חסותו של האו"ם. הועידה הייתה המשך ישיר לועידת כדור הארץ שנערכה 5 שנים קודם לכן בריו, 1992. הנציגים בקיוטו שקדו על האופן בו יושמו הפרוטוקולים של ועידת ריו והתרכזו בהיבט של שינויי אקלים, התחממות גלובאלית ובמציאת דרכים להטיל מגבלות על כמות גזי החממה שנפלטים לאטמוספרה (בעיקר פחמן דו חמצני ומתאן שנוצרים כתוצאה מפעילות תעשייתית וחקלאית מואצת).

הנציגים כללו ארגונים על ממשלתיים (NGOs), מדינות מתועשות, מדינות מתפתחות ויצואניות נפט. יצואניות הנפט, כמו רוסיה וונצואלה, הביעו התנגדות נחרצת לכל ניסיון לצמצם את פליטת גזי החממה באטמוספרה. מנקודת המבט שלהם, כל צמצום שכזה יוביל לירידה ביצוא הנפט (מוצרי הנפט הם הגורם המרכזי לפליטת של גזי חממה לאוויר) ולהשפעות כלכליות שליליות. בנוסף, הם טענו לחוסר ראיות מדעיות נחרצות לגבי הקשר בין גזי חממה ושינויי אקלים. המדענים אינם תמימי דעים בנושא ואין צורך, לפיכך, לסכן את שלומה של הכלכלה העולמית.

בניגוד ליצואניות הנפט, יפן ומדינות אירופה הביעו תמיכה חזקה בהקטנת שיעור הפליטה של גזי חממה ל 80% מהשיעורים הנוכחיים. יש לציין שמדינות האיחוד האירופאי שרויות במצב כלכלי טוב יותר וכלכלתן אינה תלויה בנפט – מה שאפשר להן להציג דרישות רדיקליות יותר. למשל, התמוטטותה של מזרח גרמניה ב 1990 חיסלה כמעט לחלוטין את כל התעשיות המזהמות בגרמניה, כולל מרבית תחנות הכוח שפעלו על דלקים פוסילים – נפט ופחם. בנוסף, התפוררות כוחם הפוליטי של איגודי הפחם בברטניה באמצע שנות ה 80 אפשרה לאחרונה לעבור לייצור אנרגיה המבוסס על גז טבעי נקי יותר. לבסוף, מדינות האיחוד האירופאי הושפעו מלחצים דומסטיים של ארגוני סביבה (גרמניה וצרפת בעיקר).

קול נוסף נשמע בועידת קיוטו – קולם של מדינות איים קטנות באוקיינוס השקט ובאזור הקריבי. מדינות אלו הביעו את החשש לפיו התגברות הפליטה של גזי חממה והתחממות גלובאלית עקב כך יובילו לעליית מפלס פני הים ולהצפת שטחיהם.

לאחר דיונים ממושכים וטעונים, הסתיימה ועידת קיוטו בפשרה מאולצת שנודעה כ"פרוטוקול קיוטו למניעת שינויים אקלימיים עולמיים":

עד שנת 2012, המדינות המתועשות יפחיתו את פליטת גזי החממה בממוצע של 5.2 אחוזים ביחס לשיעורים של 1990. אירופה תקטין ב 8 אחוזים,ארה"ב ב 7 ויפן ב 6 אחוזים. המדינות המתפתחות אינן מחויבות לערוך שינויים עת עתה. הפרוטוקול מחייב את אשרורם של המדינות החתומות עליו.